נוהל 106: מי זכאי, אילו התוויות ומה התהליך בפועל

על פי נוהל 106 של משרד הבריאות, הזכאות כוללת: כאב כרוני ועצבי, מחלות אונקולוגיות, מחלות מעי (קרוהן/קוליטיס), מצבים נוירולוגיים (טרשת נפוצה, טורט, אפילפסיה, פרקינסון), PTSD, אוטיזם ומחלות סופניות.

הטיפול מוגדר כטיפול קו אחרון — לאחר מיצוי טיפולים קונבנציונליים. זו הסיבה שהתיעוד של מה שכבר נוסה חשוב לא פחות מהאבחנה עצמה.

ניתן לפנות לרופא מומחה בקופת החולים או ברפואה הפרטית. רופא מורשה יכול להנפיק רישיון במעמד הביקור, בעוד שרופא מומחה שאינו מורשה שולח המלצה ליק״ר (היחידה לרישיון רפואי) לאישור.

מאפריל 2024, מטופלים ברוב ההתוויות (סרטן, מחלות מעי, טרשת נפוצה, פרקינסון, אוטיזם, אפילפסיה ועוד) יכולים לקבל מרשם ללא רישיון. רק מטופלי כאב כרוני ו-PTSD, שהם כ-90% מהמטופלים, עדיין נדרשים לרישיון.

רישיון ניתן לתקופה קצובה. מומלץ להגיש את בקשת החידוש כמה שבועות לפני פקיעת התוקף — ברוב המקרים התהליך נסגר תוך כשבועיים. בחידוש ללא שינוי מקבלים בדרך כלל 12 מרשמים לשנה.

הגדלת מינון מתבצעת במדרגות של 10 גרם לחודש, כל חודשיים לפחות. המינון ההתחלתי הוא 20 גרם, והמקסימלי לרוב המטופלים הוא 60 גרם.

הנוהל מגדיר את הדרישות. התפקיד שלנו הוא שהבקשה תעמוד בהן בפעם הראשונה: בדיקת זכאות, איסוף התיעוד, תיאום מול הרופא, הגשה ומעקב עד לתשובה.

הנוהל משתמש בכמה מונחים שחוזרים בכל שלב. שווה להכיר אותם לפני שמתחילים:

• התוויה. המצב הרפואי שבגללו מבקשים את הרישיון. הנוהל מכיר ברשימה מוגדרת של התוויות.
• טיפול קו אחרון. הדרישה להראות שטיפולים מקובלים נוסו ולא נתנו מענה מספיק. זה מה שהופך את התיעוד לקריטי.
• רופא מורשה. רופא שקיבל הרשאה מיוחדת ויכול להנפיק רישיון במעמד הביקור.
• יק״ר. היחידה לרישיון רפואי במשרד הבריאות. מאשרת בקשות שמגיעות מרופא שאינו מורשה.

בקשה ראשונה — מבדיקת ההתוויה והתיעוד ועד קבלת הרישיון.

חידוש שנתי — הרישיון קצוב בזמן, והחידוש בוחן מחדש את המשך ההתוויה.

שינוי מינון — כפוף לתקופת המתנה ולנימוק רפואי מתועד.